הרביץ
הִרְבִּיץ
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הרביץ |
| שורש וגזרה | ר־ב־ץ |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא השכיב, הצמיד לארץ, ובעיקר הושיב בעל חיים על הארץ.
- ”עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים“ (ישעיהו נד, פסוק יא)
- ”וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם“ (ישעיהו יג, פסוק כ)
- ”אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי“ (יחזקאל לד, פסוק טו)
- ”רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת“ (תוספתא, מסכת ראש השנה – פרק ב, הלכה ז)
- לשון חז"ל התיז מטה כמות גדולה של מים או נוזל אחר. שפך נוזלים על האדמה כדי שלא תהיה תיחוחה ולא תעלה אבק.
- ”והקב"ה מרביץ לפניהם טללים וגשמים“ (תוספתא, מסכת ערכין – פרק א, הלכה ה)
- ”שמרביצין עליהן יין שיהיו יפין למראה“ (תוספתא, מסכת עבודה זרה – פרק ד, הלכה יב)
- ”המרביץ ביתו במים טמעים“ (תוספתא, מסכת טהרות – פרק ה, הלכה טו)
- עברית חדשה חָלַק, המטיר.
- [עממי] קיצור של "הרביץ מכות" - חלק מכות, היכה.
- הוא כל הזמן מרביץ לילדים ולכן לא רוצים להיות חברים שלו.
גיזרון
עריכהצירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכה
| השורש רבץ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|