דומם

דּוֹמֵם

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	דומם
שורש וגזרה	ד־מ־ם
בניין	פִּעֵל

1. הביא לכדי דממה.

   • ”אִם-לֹא שִׁוִּיתִי, וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי; כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי.“ (תהלים קלא, פסוק ב)
   • דומם מנוע

גיזרון

• מקביל לערבית דימוּמא دَيْمُومَة בהוראת שממה נרחבת בהיקפה. וגם בהוראת 'משך הזמן'^{[דרושה הבהרה]}

מילים נרדפות

• השתיק
• הדמים

תרגום

• אנגלית: silence‏‏‏‏

דּוֹמֵם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*	domem
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ד־מ־ם
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ דּוֹמֶמֶת, ר׳ דּוֹמְמִים

1. לשון חז"ל שאינו משמיע קול או בקול חלש

   • יושב ודומם
   • כשישראל אומרים שמע ישראל דוממים ואומרים בלחישה ברוך שם

2. לשון ימי הביניים שאין ביכולתו לפעול באופן עצמוני, לגדול ולהתרבות.

   • ”אֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר אֶלָּא מַעֲלָה תַפְרִיד אֶת בְּעָלֶיהָ פְּרִידָה עַצְמִית, כְּהִפָּרֵד הַצֶּמַח מִן הַדּוֹמֵם וְהִפָּרֵד אָדָם מִן הַבְּהֵמָה“ (ספר הכוזרי, מאמר ראשון, פסוק לט)

גיזרון

• תואר בינוני הפועל דָּמַם

צירופים

• חי צומח דומם

מילים נרדפות

• מת

ניגודים

• חי

תרגום

• אנגלית: inanimate‏, dead‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: דומם

דּוּמָם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*	dumam
חלק דיבר	תואר־הפועל
מין
שורש	ד־מ־ם
דרך תצורה	דומה + ־ָם
נטיות

1. לשון המקרא בדממה ללא תזוזה או פעולה

   • ”שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת-כַּשְׂדִּים; כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת.“ (ישעיהו מז, פסוק ה)
   • ”הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי, לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה; הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ.“ (חבקוק ב, פסוק יט)
   • ”טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהוָה.“ (איכה ג, פסוק כו)

ראו גם

• דומיה