דוכיפת

דּוּכִיפַתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דוכיפת
הגייה* dukhifat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ דּוּכִיפַתִּים או דּוּכִיפוֹת
 
דוכיפת.
  1. סוג, היחיד במשפחתו, ממחלקת העופות. צבעו חום, כנפיו וזנבו מפוספסים בשחור־לבן, ויש לו ציצית ראש.
    • ”וְאֵת הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה לְמִינָהּ, וְאֶת־הַדּוּכִיפַת, וְאֶת־הָעֲטַלֵּף.“ (ויקרא יא, פסוק יט)

פרשנים מפרשיםעריכה

  • ”דּוּכִיפַת – שֶׁהוֹדוֹ כָפוּת.“ (בבלי, מסכת חוליןדף סג, עמוד א) פירוש רש"י: כרבולתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש, וכפותה שם, והוא עוף גדול כתרנגול.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • איטלקית: upupa‏‏‏‏
  • אנגלית: hoopoe‏‏‏‏
  • ספרדית: abubilla‏‏‏‏
  • ערבית: هُدْهُد‏‏‏‏ (הגייה: הֻדְהֻד)
  • פולנית: dudek‏‏‏‏

מידע תרגומי נוסףעריכה

  • בפסוק הנ"ל, אונקלוס תרגם לארמית: "נגר טורא". במסכת גטין (דף ס"ח עמוד ב) מציין התלמוד כי "נגר טורא" הוא תרגום אונקלוס של "תרנגול־הבר"; מעין זה, בפירושו של רש"י לתלמוד – מתורגמת המילה דוכיפת לצרפתית עתיקה[1]: "והוא עוף גדול כתרנגול וקורין [וקוראים] לו: פאו"ן שלביי"א", שתרגומו המילולי: "טווס־הבר". רש"י בפירושו על התורה מפרש את המילה דוכיפת: "תרנגול הבר [...] ובלע"ז הרופ"א"; מסתבר שבדפוסים חל שיבוש, וצריך להיות: "הפופ"א", מונח בצרפתית עתיקה המורה על העוף המוכר בימינו בתור דוכיפת.
בתרגום השבעים מתורגמת המילה המקראית דוכיפת ליוונית: εποπα. הרב סעדיה גאון מתרגמה לערבית יהודאית "הֻדְהֻד", וכך גם במסורות התרגום של יהודי־המזרח. בתרגום התורה של יהודי האי ג'רבה דוכיפת מתורגמת לשפה הברברית: "שִיבּוּבּוּכּ".

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: דוכיפת
  טקסונומיה בוויקימינים: Upupa
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוכיפת

הערות שולייםעריכה

  1. ‏ידוע כי בעבר היה חי זן (שכיום נכחד) של דוכיפת (הנקרא בלטינית: Upupa Antaios), ואפשר שלפני אלף שנה (דורו של רש"י) הוא חי גם בצרפת (ארץ מגוריו של רש"י). באשר אל "התרנגול" – כוונת רש"י אל תרנגול הבר (המזוהה עם העוף המוכר בימינו כדוכיפת); לפרטים ראו לעיל על־אודות תרגום אונקלוס לדוכיפת.‏