גרגרן

גַּרְגְּרָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גרגרן
הגייה^*	gargeran
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ר־ג־ר
דרך תצורה	משקל קַטְּלָן גרגיר + ־ָן
נטיות	נ׳ גַּרְגְרָנִית, ר׳ גַּרְגְרָנִים, נ"ר גַּרְגְרָנִיּוֹת

גרגרן (בע"ח)

לשון חז"ל בעל תאוות אכילה; הנהנה לזלול מזון בכמות רבה.
- ”וְכִי מִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים גַּרְגְּרָנִיּוֹת הֵן, שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְגַלּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֵידַע מַה הִיא מְבַשֶּׁלֶת.“ (משנה, מסכת טהרות – פרק ז, משנה ט)
- ”טָבְלָה בְּיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה, [...] וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן.“ (משנה, מסכת נידה – פרק י, משנה ח)
- "לא יאכל אדם שום ובצל מראשו, אלא מעליו, ואם אכל הרי זה גרגרן; לא יאכל אדם בכל אצבעותיו, מפני שנראה כגרגרן, ולא יכניס ידו לתוך פיהו." (מסכת כלה רבתי י)
עברית חדשה בעל חיים טורף ממשפחת הסמוריים והגדול שבהם.
- כשהגרגרן הולך בשלג מרחוק נראה כדוב.