זלל

זָלַל

לשון המקרא אכל אכילה גסה, מתוך תיאבון בריא.
- ”וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל וְסֹבֵא“ (דברים כא, פסוק כ)
- ”כִּי-סֹבֵא וְזוֹלֵל, יִוָּרֵשׁ; וּקְרָעִים, תַּלְבִּישׁ נוּמָה“ (משלי ככ, פסוק כא)
- "מצוה ודבר שהוא עבירה אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ח', דף מא')
- "לְמַסְגֵּר אֻמָּן שׁוּלְיָה הָיָה רָגִיל לְאַט לַעֲבֹד, וְעֵת כִּי בָּאָה עֵת לִזְלֹל מְמַהֵר הָיָה מְאֹוד" (אומן ושוליה / יוהן קונרד גרובל)