גַּרְגִּיר גם גַּרְגֵּר
עריכה
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | גרגיר |
| הגייה* | gargir |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ג־ר־ג־ר |
| דרך תצורה | משקל קַטִּיל |
| נטיות | ר׳ גַּרְגְּרִים |
גרגירים
- פרי קטן בעל זרע יחיד, כאשר הזרע נאכל.
- ”וְנִשְׁאַר-בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו יז, פסוק ו)
- ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מִתעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשִּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ד, משנה ה)
- ”פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָה, טְהוֹרָה; שִׁיֵּר בָּהּ גַּרְגִּיר אֶחָד, טְמֵאָה; שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר; שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת, טָמֵא; וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת, שַׁרְבִיט שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר; שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר אֶחָד, טָמֵא.“ (משנה, מסכת עוקצין – פרק א, משנה ה)
- עצם קטן ביותר.
- ”בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בַּשַּׁבָּת.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה ה)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.[1]
