גלות

גָּלוּת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גלות
הגייה^*	galut
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ל־י/ה, גזרת נחי לי"ה
דרך תצורה	משקל קַטְלוּת
נטיות	גָלוּת־, ר׳ גָּלוּיוֹת או גָּלֻיּוֹת, גָּלֻיּוֹת־

עקירה מן המולדת, בדרך כלל מאולצת, של אדם או עם.
- ”וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ...“ (מלכים ב׳ כה, פסוק כז)
- ”וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.“ (יחזקאל לג, פסוק כא)
- הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי־נוצרי.
מקום מושבו או נדודיו של אדם או עם לאחר גירוש מארצו.
- "בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
- לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם פיליפוס אביו.
לשון המקרא קהל גולים.
- ”אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.“ (ישעיהו מה, פסוק יג)
- ”כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים.“ (עמוס א, פסוק ט)