גלות

גָּלוּתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גלות
הגייה^*	galut
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ל־י/ה, גזרת נחי ל"ה
דרך תצורה	משקל קַטְלוּת
נטיות	ר׳ גָּלוּיוֹת או גָּלֻיּוֹת

עקירה ממולדת, בדרך כלל מאולצת, של אדם או קבוצה.
- הממלכה האשורית כבשה ארצות רבות באזור, והייתה הראשונה להשתמש בגלות ככלי לדיכוי העמים הנכבשים.
- גלות בבל היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו.
היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל.
- "יהודים, חסלו את הגלות - ולא, הגלות תחסל אתכם!" (ז'בוטינסקי)
- הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי-נוצרי.
מקום מושבו או נדודיו של הגולה לאחר גירוש מארצו. ארצות נכר.
- לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם אביו פיליפוס.
- "בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
קהל גולים.
- "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות;" (מגילת העצמאות של מדינת ישראל)
- שיבת ציון היא חזרתם של ה יהודי גלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש.