גולל

גּוֹלָל

גולל

לשון חז"ל אבן גדולה וכבדה המכסה בור.
- ”אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת...“ (משנה, מסכת נזיר – פרק ז, משנה ג)
- ”חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִים טְהוֹרִים וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וַעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק טו, משנה ט)

על פי מקרא: ”כֹּרֶה-שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.“ (משלי כו, פסוק כז) או ”...וְגָלֲלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר...“ (בראשתי כט, פסוק ג)

ערך בוויקיפדיה: אבן גולל

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבני גולל