גבינה

גְּבִינָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גבינה
הגייה^*	gvina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ב־ן ב
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ גְּבִינוֹת; גְּבִינַת־, ר׳ גְּבִינוֹת־

גבינה צהובה

עוגת גבינה

לשון המקרא מוצר מזון הנוצר כתוצאה מהבחלה של חלקו המוצק של החלב לאחר שהחמיץ. כיום מוסיפים לה חלבונים שונים אשר משפרים את טעמה ואת ערכה התזונתי. היא עשירה יחסית בסידן ונפוצה מאוד בעולם.
- ”הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי“ (איוב י, פסוק י).
- ”הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ח, משנה ג)
- ”אמר רב חסדא: אכל בשר – אסור לאכול גבינה, גבינה – מותר לאכול בשר.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קה, עמוד א)
- "גבינה קפאה ממי אנשים. ולא היתה בראשיתה גבינה. / התקום אחרי כי נחתו בה. שני חצי זמן חמה וצנה." "גבינה קפאה" מתוך "בן קהלת", שמואל הנגיד
- ”אמנם, יש אתי לחם וגם גבינה, וגבינה הוא אוהב מאד, אך למה אתן לו את ארוחתי?“ (המשולח, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- "אֲנִי אוֹהֵב שׁוֹקוֹלָד / וְעוּגוֹת גְּבִינָה / וְאַרְטִיק וְסֻכָּרִיּוֹת / וְתוּת גִּנָּה." (אני אוהב שוקולד, מאת יהונתן גפן)
- על מדפי החנויות ניתן למצוא סוגים רבים של גבינות.

גיזרון

המילה משותפת לכמה שפות שמיות: (جُبْنَة גֻּ'בְּנַה-ערבית), (גּוּבְנָא-ארמית), (gubnatu,גובנתו-אכדית), (gubnē "גבינות" - סורית), (gbnat-אתיופית).
מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל^[1]. בעבר רווח בדפוסים הנוסח "וְכַגְּבִינָה", אך מכתבי יד מדויקים (ביניהם כתר ארם־צובא) עולה שהנוסח המקורי הוא: "וְכַגְּבִנָּה", וכיום הוא מופיע בחלק מן הדפוסים.
החלב הנוזלי מובדל בפסוק זה מהגבינה המוצקה ("הקפואה"). גם במקורות אחרים מופיעה "קפיאה" במקום "קרישה" או "התמצקות". למשל, במדרש בראשית רבה נכתב: ”רַבִּי יִצְחָק אָמַר: "שָׁמַיִם" – שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה – עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד.“ (בראשית רבה, פרשה ד, סימן ז).