איזה

אֵיזֶה

לשון חז"ל מילת שאלה, המבררת את זהותו של פרט בקבוצה, בהקשר לפריט מידע כל שהוא.
- איזה יום היום?
- ”איזה הוא חכם – הלמד מכל אדם“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה א).
- ”איזה הוא עשיר – השמח בחלקו“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה א)
[עממי] מילת להדגשת התפעלות או זלזול
- "איזה יום שמח לי היום!" (איזה יום שמח, מאת תלמה אליגון רוז)
- "וגברת ענתה לי איזו הפתעה / זאתי מהתחנה" (ככה היא באמצע, מאת אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון ומנחם זילברמן)
- יושב בעירייה איזה אידיוט, שמעכב לכולם את אישורי הבנייה.

צירוף המילים אֵי-זה.
במקרא מופיע רק בצורה מפורקת: "אֵי זֶה", בדרך כלל בהוראת 'איפה' (שזו מובנה הבסיסי של "אֵי"), כגון: ”הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה“ (שמואל א׳ ט, פסוק יח). רק בספרי המקרא המאוחרים הצירוף מופיע בהוראה המקובלת, כגון: ”אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה“ (קהלת יא, פסוק ו). בלשון חז"ל החלה לשמש הצורה המחוברת, אמנם גם בלשון חז"ל נמצאת הצורה המפורקת: ”וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ז, משנה ד). בצורה המפורקת מ' השימוש מצורפת ל"זֶה": "אֵי מִזֶּה", ובצורה המחוברת מופיעה בראש המילה: "מֵאֵיזֶה".