תְּשׁוּבָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תשובה
הגייה* tshuva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש שׁ־ו־ב
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות ר׳ תְּשׁוּבוֹת; תְּשׁוּבַת־
  1. פתְרון לשאלה מסוימת.
  2. תמורה רוחנית, שכלית וחברתית, בדרך כלל בהקשר דתי; חרטה אמיתית וכנה.
    • ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.“ (משנה, מסכת אבותפרק ד, משנה יא)
    • ”גָּדוֹל הוּא כּׂחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבַטֶּלֶת גְּזֵרָה“ (ויקרא רבה, פרשה י, סימן ה)
    • ”'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק'. "'על מנת שאני צדיק' - אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו“ (בבלי, מסכת קידושיןדף מט, עמוד ב))
    • הילדים חזרו בתשובה.
  3. [קבלה] תיקון מדות.
  4. חזרה למקומו, שיבה.
    • וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה.“ (שמואל א׳ ז, פסוק יז)
  5. תקופה.
    • ”וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ, עַל-רַבָּה; וְדָוִד, יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם.“ (שמואל ב׳ יא, פסוק א)

גזרוןעריכה

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: תשובה