השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.
ב־נ־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
בָּנָה |
בּוֹנֶה |
יִבְנֶה |
בְּנֵה |
לִבְנוֹת |
נִפְעַל |
נִבְנָה |
נִבְנֶה |
יִבָּנֶה |
הִבָּנֶה |
לְהִבָּנוֹת |
הִפְעִיל |
הִבְנָה |
מַבְנֶה |
יַבְנֶה |
הַבְנֵה |
לְהַבְנוֹת |
הֻפְעַל |
הֻבְנָה |
מֻבְנֶה |
יֻבְנֶה |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
בִּנָּה |
מְבַנֶּה |
יְבַנֶּה |
בַּנֵּה |
לְבַנּוֹת |
פֻּעַל |
בֻּנָּה |
מְבֻנֶּה |
יְבֻנֶּה |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּנָּה |
מִתְבָּנֶּה |
יִתְבַּנֶּה |
הִתְבַּנֵּה |
לְהִתְבַּנוֹת |
- בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)
|