שַׁלְוָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שלווה
הגייה* shalva
חלק דיבר ש־עצם
מין נקבה
שורש שׁ־ל־ו
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות
  1. הרגשה של נוחות ושל רוגע.
    • ”טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.“ (משלי יז, פסוק א)
    • ”דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְו‍ֹתַיִךְ, אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע“ (ירמיהו כב, פסוק כא)
    • ” לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי;“ (איוב ג, פסוק כו)
    • ”וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.“ (תהילים ל, פסוק ז)
  2. שם פרטי לזכר.

גזרוןעריכה

  • "שַׁלְוָה" - בעברית ארכאית; "שָׁלָה" ,ככל הנראה מקור המילה אינו שמי ,(seyl; בשפות קְדַם אינדו- ארופאיות ; איטי,שקט), (בלטינית; "salvus" ; סִלֵאוּ , סָלְווּס) , ( ס-לא, سلا בערבית; רגוע ,שליו) .
  • במקרא מצוי ההלחם היחידאי : ”שַׁלְאֲנַן“ (ישעיהו כא, פסוק כג ) המורכב מתיבות 'שליו' + שאנן .

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה