שפי

שֶׁפִי, שֶׁפֶהעריכה

רק ברבים מקומות גבוהים .
- ”אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת.“ (ישעיהו מא, פסוק יח)
- ”קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (ירמיהו ג, פסוק כא)
- ”וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים.“ (ירמיהו יד, פסוק ו)

שמונה פעמים מופיע "שפיים" בספרי הנביאים, ועוד משורש זה בתנך פעם כתאר הפועל, פעם כשם תואר ופעם כפועל. המובן לא לגמרי ברור והפרשנים נחלקו. יתכן שלא בכל המקומות מאותו שורש. רש"י מפרש שפיים – יבלי מים. הרד"ק: על שפיים - על מקומות גבוהים, כמו וילך שפי. מצודת ציון: שפיים - כן נקראו המקומות הגבוהים.
"יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי; ושפי (וְשֻׁפּוּ) עַצְמֹתָיו, לֹא רֻאּוּ" (איוב לג, כה) המילים שפו,שפי נגזרות משורש ש-פ-ה במשמעות של להיות חשוף , חלק .
"שפיים" מופיע בספר ירמיהו : "עַל כָּל שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים" (ירמיהו יב;יב), - במשמעות הר חשוף או הר חלק מטרסות (לא מעובד,יתכן שננטש) .
שופין (על פי וויקימילון : ש-ו-ף; מארמית: שׁוֹפִינָאׂ), הוא מכשיר הנועד לעיבוד שבבי ולליטוש חלקי מתכת ועץ , שבעזרתו משייפים ומחליקים את חומר הגלם.

פעם אחת בלבד במקרא והמובן לא ברור. רש"י מפרש לפי תרגום יונתן (שלו) – יחידי, לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.

מצב רגיעה ומנוחה, ללא חולי וכאב
- ”מקום שהחמיר בדם השופי“ (משנה, מסכת נדה – פרק ד, משנה ו)
- ”זה הכלל שופי הסמוך ללידה“ (תוספתא, מסכת נדה – פרק ה, הלכה ח)

(יש לשכתב פירוש זה): (יהדות) חלק גבוה או עילי באיבר (כגון שריר), הקרוב לגיד שאסור עפ"י היהדות באכילה
- ”גוממו עם השופי“ (בבלי, מסכת חולין – דף עד, עמוד ב)
- ”שוק ושופי, מאי והעליה? שופי עילויה דשוק קאי“ (עבודה זרה כה, פסוק א)