שופין
שׁוֹפִין
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שופין |
| הגייה* | shofin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ו־ף |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ שׁוֹפִינִים; שׁוֹפִין־, ר׳ שׁוֹפִינֵי־ |
- לשון חז"ל כלי־יד לעיבוד שבבי ולליטוש חלקי מתכת ועץ בעיקר, המורכב מפיסת פלדה קצרה שעליה חרוצים זיזים ובליטות חדים.
- ”וְשׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִִסְקֻטְלָא... קִרְטְסָם, וְשָׁפָן בְּשׁוֹפִין - טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה א) (ושולי קערה ושולי מגש... החליקם (בגיר) וליטשם בשופין – טמאים.)
- השיניים החרוקות בגוף השופין נקראות – מחרוקת.
גיזרון
עריכה- מארמית: שׁוֹפִינָא. ועד הלשון העברית, מילון למונחי הטכניקה (תרפ"ט), 1929.
נגזרות
עריכהפרשנים מפרשים
עריכה- פירוש ר' עובדיה מברטנורא לכלים ל א: בשופין - כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז.
צירופים
עריכה- שופין עגול
- שופין שטוח
- שופין מחט
- שופין עדין
- שופין גס