שוא

יש להוסיף לדף זה את הערך: שֹוֹא(שם־הפועל.מקראי).

שְׁוָא

השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה בדגש קל. מתחת לאות ת', לעומת זאת, יש שווא נע.

כינוי כולל למספר תופעות בדקדוק המסורתי של השפה העברית. אחד מסימני הניקוד טברני, המופיע מתחת לאות ונראה כשתי נקודות האחת מעל השנייה.
- ”מִבְּלִי סָפֵק שֶׁהָיָה שָׁמוּר בַּלְּבָבוֹת בַּפַּתְחָא וְהַקָּמֵץ וְהַשֶּׁבֶר וְהַנְּטִיָּה וְהַשְּׁוָא וְהַטְּעָמִים.“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק לא)
תנועה פונטית מרכזית חצי־סגורה ובלתי־מעוגלת. מסומנת כך: ə.

המושג מגיע מלשון עברית-משנאית: : בהוראת שבע (=נקודות אותן הגו יהודי טבריה, וכנראה הגליל כולו ושיצגו שבע (שוא) תנועות, ואילו בפי יהודי בבל היו רק שש). שְוַיָּא הארמית נהגתה בסורית: שבא או שבאה (šbˁ), שמילולית נטעניו במשמעות :שוה, או שויון-(נקודות ,מקביל אל ה-זקף שבטעמי המקרא).
בשפה העברית השוא מבוטא כתנועה לא נשמעת הקרויה שווא נע הנשמעת כמו האות e' במילים הנוכריות: כ-agent , שכנגדה מצוי גם שווא נח הנשמע כמו האות e' במילה orange.

ערך בוויקיפדיה: שווא

לשון המקרא שקרי, שאינו אמת, שאינו קיים, אחיזת עיניים.
- ”לֹא תִרְצָח, {ס} וְלֹא תִנְאָף; {ס} וְלֹא תִגְנֹב, {ס} וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.“ (דברים ה, פסוק טז)
- ”שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי; רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.“ (משלי ל, פסוק ח)
- "בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא אַל-תַּאֲמֵן, אָח, / אַל-תִּבְטַח בַּכּוֹכָבִים, / רַמָּאִים הֵם וַחֲנֵפִים הֵם / גַּנָּבִים שֶׁבְּגַנָּבִים!" (חיים נחמן ביאליק, "בהבטחות שוא")

הנשאות לגובה
- ”אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם“ (תהלים פט, פסוק י)