רפסודה
רַפְסוֹדָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | רפסודה |
| הגייה* | rafsoda |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ר־פ־ס־ד |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ רַפְסוֹדוֹת; רַפְסוֹדַת־, ר׳ רַפְסוֹדוֹת־ |
- לשון המקרא (ימאות) בולי עץ גולמיים קשורים יחד ומושטים בנהר לשם הטענתם או הבאתם למנסרה.
- ”וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ.“ (דברי הימים ב׳ ב, פסוק טו)
- ”אח"כ לקח מיד גיסו את היער הגדול אשר קנה אצל ראדזין לכרות עצים ולהוליכם רפסודות לדאנציג ויתפשר עם נושי גיסו ויקבוץ הון עתק.“ ("המליץ", 8 ביולי 1879, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- עברית חדשה (ימאות) כלי שיט פרימיטיבי, הבנוי מבולי עץ או אלומות קנים קשורים יחד לשיט בנהרות ואגמים בדרך כלל.
- הרפסודה אינה אטומה, אך היא צפה מפני שעשויה מחומר קל ממים.
- "באסדא - עצים הרבה קשורים ומהודקים יחד, ומשיטים אותם בנהר ובני אדם הולכים עליהם. ובלשון מקרא קרוין רפסודות." (ברטנורא על ברכות ד)
- ”גם עמלם לעשות רפסודה מעצים קשורים לא עלתה בידם מפאת כי התושבים הפראים אשר בסביבה הזאת עמדו להם לשטן [...].“ ("המגיד", 9 במרץ 1857, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- כלי שיט ארעי, הבנוי מכלונסאות או מלוחות עץ המונחים על מצופים.
- המלח צבע את דופן האונייה כשהוא עומד על רפסודת חביות.
- לשון חז"ל הדום, מצע או שטיח, אשר היושב על כסא גבוה מניח עליו את כפות רגליו.
- "[...] מלך ב"ו יושב על כסא גבוה ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו [...]." (מדרש תנחומא בראשית ה)
גיזרון
עריכה- מילה יחידאית במקרא.
- עפ"י מילון אב"ש אפשר שקרוב אל אכדית: rakasu, "קֶשֶׁר".
- האקדמיה ללשון העברית, מונחי ימאות (תשי"ב), 1953; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי אנרגיה (תשנ"ב), 1992.
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י על דברי הימים ב ב טו: "רפסדות" - (ובמלכים א' ה') דוברות (בל"א פלאצע"ן) [= floßen]
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: רפסודה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רפסודות |