ריח

רֵיחַ עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ריח
הגייה^*	re'akh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־י־ח
דרך תצורה
נטיות	ר׳ רֵיחוֹת; רֵיחַ־, ר׳ רֵיחוֹת־; כ׳ רֵיחוֹ

לשון המקרא גז מתנדף הנקלט בתאי החישה שברירית האף. הביטוי "הבאיש ריח" משמש בהשאלה להוצאת שם רע
- ”וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה “ (בראשית כ"ז, פסוק כ"ז)
- הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף? "גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד", חיים נחמן ביאליק
- ”וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה“ (שמות ה, פסוק כ"א)
(בּהשאלה) שמץ, רמז - בדרך כלל לדבר שלילי
- "אף ריח פסול אין בה" (תלמוד ירושלמי, מסכת גיטין, דף נב, פרק ט, הלכה א,גמרא)
- ”אפילו ריח הגט אין בו “ (בבלי, מסכת גיטין – דף פו, עמוד ב)

	גם למילה ריח יש משמעות נוספת מעבר למשמעות של קליטה בחוש הריח: מעט, שמץ, קורטוב; סימן או רמז למשהו, בייחוד למשהו שלילי או מאיים; עקבות או רושם שמשהו משאיר: "מהעסקה נודף ריח של שחיתות, ריח סכנה עולה באפי". המידע שאנחנו מקבלים מחוש הריח נחשב חלקי יותר מזה שמתקבל מחושי הראייה והשמיעה, ולכן ביטויים כמו "ריח של שחיתות" מביעים חשד לשחיתות, חשד שעדיין יש בו מקום לספק... בניגוד ל"ריח" של ארבעת המינים אצל חז"ל, ריח נעים שמסמל מעשים טובים, ריחות לא נעימים מסמלים באופן מטפורי התנהגות לא מוסרית: למשל בצירוף הִבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ (של מישהו) (בעיני אחר) שפירושו דיבר בגנותו (לפי שמות ה כא) והמשמעות הנוספת של מסריח בסלנג: לא ישר, לא מוסרי, לא חוקי ("כל הסיפור הזה נשמע קצת מסריח"). גם בביטויים האלה אין ודאות שזה אכן משהו שלילי ולא חוקי, ומדובר בחשד בלבד.
– על טעם וריח, נגה פורת, בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

ערך בוויקיפדיה: ריח

השורש ר־י־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י.