ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ניחוח
|
הגייה* |
nichoach
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
נ־ו־ח
|
דרך תצורה |
משקל קַטְלוּל
|
נטיות |
ר׳ נִיחוֹחוֹת
|
- ריח ענוג.
- ”וְהִקְטַרְתָּ אֶת־כָּל־הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה הוּא לַיהוה; רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה, לַיהוה הוּא.“ (שמות כט, פסוק יח)
- ”דִּי־לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא; וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי.“ (עזרא ו, פסוק י)
- "אַתְּ בְּדָּמִי, בְּרוּחִי וּלְבָבִי; / אַתְּ הַנִּיחוֹחַ הַמָּתוֹק, הַפֶּרַח בְּגַּנִּי." (הַפֶּרַח בְּגַּנִּי , מאת אביהו מדינה)
- "בַּאֲדָר עָלָה נִיחוֹחַ / מִן הַפַּרְדֵּסִים, / בְּנִיסָן הוּנְפוּ בְּכֹחַ / כָּל הַחֶרְמֵשִׁים" (שנים עשר ירחים , מאת נעמי שמר)
- "וכשהתעוררתי ניחוחך היה כשל ה/מנגו, בננה, ומלון, / דבש, וקינמון." (מנגו בננה ומלון, מאת אטרף)
- לשון המקרא המילה מופיעה במקרא, כמעט תמיד כחלק מהצירוף "רֵיחַ נִיחוֹחַ". רק בארמית שבעזרא לעיל ובדניאל ב, פסוק מו, מופיעה המילה לבדה.[1]