ריחני
רֵיחָנִי
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ריחני |
| הגייה* | rekhani |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ר־י־ח |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָנִי ריח + ־נִי |
| נטיות | ר׳ רֵיחָנִיּים; נ׳ רֵיחָנִית, נ"ר רֵיחָנִיּוֹת |
- מפיץ ניחוח, אשר נודף ממנו ריח טוב.
- ”יוֹם תָּמִים בְּמִשְׁכַּן בְּנֵי אֹרֶן אֲפֵלָה רֵיחָנִית וַחֲלוֹם“ (הוי, ארצי, הורתי, מדוע, מאת רחל, בפרויקט בן יהודה)
- "הלימון כה יפה הוא, ריחני ונהדר / אבל אל תאכל ממנו – אי אפשר, לא אי אפשר" (עץ הלימון, מאת ויליאם הולט, בתרגום לאה נאור)
- "ליד אז הגיש לה – בלב היה חג / צרור נרקיסים ריחני ורטוב" (דבר אלי בפרחים, מאת אורי אסף)
גיזרון
עריכה- לשון ימי הביניים. בלשון חז"ל מופיע בצורה ארמית ”הווּ לָה בּנֵי רֵיחָנֵי“ (בבלי, מסכת כתובות – דף סא, עמוד א) תרגום יהיו לה בנים ריחניים.