רחת

רַחַת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רחת
הגייה*	rakhat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־ו־ח
דרך תצורה	משקל קְטֶלֶת
נטיות	ר׳ רְחָתוֹת; רַחַת־, ר׳ רַחֲתוֹת־

רחת (1)

רחת (2)

1. לשון המקרא כְּלִי דְמוּי אֵת הַמְּשַׁמֵּשׁ לְזְרִיָּה בָּרוּחַ.

   • ”וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה – בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ, אֲשֶׁר־זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה“ (ישעיהו ל, פסוק כד)
   • ”כדי להעמיד בה כרי? – אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כדי שתעמוד בו הרחת.“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף קה, עמוד א)

2. עברית חדשה הוֹפְכָן. כלי מטבח, מעין כף שטוחה, ללא שקערורית.

גיזרון

• המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד (בפסוק לעיל) . שם־עצם קדום, שעניינו כף היד והחלל שנוצר בה עם הצמדת האצבעות זו לזו; כך באוגריתית: rḥtm, באכדית: rittu, בארמית: ܠܚܬܐ (לַחְתָּא). מכאן הועברה המשמעות לשם של כלי, כך גם בערבית رَاحَة (רָאחָה) – מילה המשמשת גם בהוראת כף יד (המזכירה את צורת הכלי) .
• כתחליף לשם הכלי המיושן: 'רחת', קבעה האקדמיה ללשון את השם העדכני: הוֹפְכָן.

צירופים

• רחת טיגון

תרגום

• אנגלית: spatula‏‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• עָתָר
• קלשון
• מגרפה
• מרדה
• רוחה