רוזן

רוֹזֵן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רוזן
הגייה*	rozen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ז־ן
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ רוֹזֶנֶת; ר׳ רוֹזְנִים, רוֹזְנֵי־

1. עברית חדשה מקבילה עברית למספר תארי אצולה אירופיים גבוהים, בדרך כלל אלו הנמוכים בדרגה מהמרקיז, או מהדוכס.

   • ”אֲנִי אָמְנָם נָעַרְתִּי אֶת-חָצְנִי מִמִּשְׂרַת הַנְּצִיב, וְאוּלָם מִהְיוֹת אַלּוּף אוֹ רוֹזֵן אוֹ כָזֶה וְכָזֶה לֹא נוֹאַשְׁתִּי עוֹד...“ (דון קישוט, מאת מיגל דה סרוואנטס, תרגום: חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

2. לשון המקרא נכבד, שר, שליט, נסיך. בעל סמכות רמה או כוח פוליטי רב בארץ או אזור.

   • ”שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים; אָנֹכִי לַיהוה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר לַיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (שופטים ה, פסוק ג)
   • ”הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה.“ (ישעיהו מ, פסוק כג)
   • ”יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד; עַל־יהוה, וְעַל־מְשִׁיחוֹ.“ (תהלים ב, פסוק ב)
   • ”בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ; וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק.“ (משלי ח, פסוק טו)

גיזרון

• קיים בערבית שורש קשור: رزن. הפועל رَزُنَ, בהוראת היות כבד, שקול, מיושב, בעל יכולת שיפוט; הפועל رَزَنَ (rażżan) פירושה: להיות יציב, תקיף. התיבה נשאלה מערבית למלטזית בהגיית: רַזַן (rażan) בהוראת: להתנהג בצורה מאופֶּקת.
• המילה מופיעה במקרא אך בריבוי (אך קיימת הצורה היחידאית רזון) ובתקבולת עם מלכים.

נגזרות

• רוזנות

מילים נרדפות

• גרף

תרגום

• אנגלית: count‏, earl‏‏‏‏
• גרמנית: Graf‏‏‏‏
• צרפתית: comte‏, marquis‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: רוזן