קנו

קָנוּ

עברית חדשה (ימאות) סירה הבנויה מגזע עץ שתוכו נחרך או מקליפת עץ ולה חרטום וירכתיים מחודדים.
- ”גם הקָנוֹ (canoe), לצורותיו השונות, היה מקובל בימי קדם.“ (משוטים ומפרשים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)
- ”כשסיימנו את הארוחה - הגיעה סירת קנו צרה ביותר ועמה שטנו לחוף, לא לפני שכמעט התהפכנו למים.“ ("מעריב", 11 באוגוסט 1989, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- "[...] ירדו במורד נהרות, שטו בסירות פראו לאורך רדדי חופים, עברו בים מאי לאי בקָנוֹאוֹת קטנות, עמדו בסבל ובתלאות [...]." (ג'וזף קונרד, לורד ג'ים. מאנגלית: אמציה פורת, 2005)
סירת משוטים מודרנית לדיג, לספורט ולפנאי, שצורתה כשל הקנו המקורית, אך עשויה מפיברגלס, פלסטיק או אלומיניום.
- ”התקופה המומלצת לבקר היא בזמן הגאות, כאשר חלק מאזורי הג'ונגל מתמלאים במים. זה הזמן לשוט בספינות קאנו, בינות העצים והשיחים.“ ("מעריב", 18 ביולי 1988, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

תרגום שאילה משפות אירופה.
מ"קָנוֹאָה" או "קָנוּאָה", סירת כורת או סותית בלשון האינדיאנים באיי הודו המערבית. השם נקלט בספרדית בתקופת התגליות וממנה עבר לאנגלית ולשאר לשונות אירופה; המילה "קאנו" מציינת כלי שיט בעלי מבנה דומה גם במקומות אחרים בעולם.^[1]

ערך בוויקיפדיה: קאנו

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קָנוּאוֹת

↑ Canoe in: The Oxford Shorter Dictionary on Historical Principles, 1933; Falconer's Marine Dictionary, 1780.