קלל

יש להוסיף לדף זה את הערך: קָלָל.

קִלֵּל

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	קילל
שורש וגזרה	ק־ל־ל
בניין	פִּעֵל

1. גידף, חרף. ייחל שיקרה דבר רע למישהו.

   • ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה; כי (כֹּה) יְקַלֵּל, וכי (כִּי) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד, וּמִי יֹאמַר, מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.“ (שמואל ב׳ טז, פסוק י).
   • ”העגלון המשׂוּפם קילל וחירף את הסוסה ואת הנוסעים ואף על עצמו לא חס והיה יורק בכעס ובחימה.“ (בית סבתא שחרב, מאת ישראל זרחי, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקור המילה במקרא.
• אכדית קלל qll בוז , זלזול . הגייה -קִאִל qi-il .

נגזרות

• קללה
• קללן

מילים נרדפות

• אָרַר

ניגודים

• ברך

תרגום

• אנגלית: curse‏‏‏‏
• ספרדית: execrar‏, maldecir‏‏‏‏
• ערבית: سَبَّ‏, لَعَنَ‏‏‏‏