קִינָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאקינה
הגייה*kina
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורשק־י־ן
דרך תצורה
נטיותר׳ קִינוֹת או קִינִים; קִינַת־, ר׳ קִינֵי־
  1. שיר אבל והספד קצר הנאמר לנפטר.
    • ”וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.“ (שמואל ב׳ א, פסוק יז).
    • ”וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר; וְכָתוּב אֵלֶיהָ, קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.“ (יחזקאל ב, פסוק י).

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: קינה
השורש קין
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקריתהשמעת דברי יגון וצער
גזרהגזרת נע"ו/י
הופיע לראשונה בלשוןהמקרא

השורש ק־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ק־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל קוֹנֵן מְקוֹנֵן יְקוֹנֵן קוֹנֵן לְקוֹנֵן
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל