|
השורש שׁ־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית | היות גוף במצב מאוזן פרוס לארץ |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | המקרא |
| שׁ־כ־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁכַב |
שׁוֹכֵב
(ב׳ פעוּל: שָׁכוּב) |
יִשְׁכַּב |
שְׁכַב |
לִשְׁכַּב |
| נִפְעַל |
נִשְׁכַּב |
נִשְׁכָּב |
יִשָּׁכֵב |
הִשָּׁכֵב |
לְהִשָּׁכֵב |
| הִפְעִיל |
הִשְׁכִּיב |
מַשְׁכִּיב |
יַשְׁכִּיב |
הַשְׁכֵּב |
לְהַשְׁכִּיב |
| הֻפְעַל |
הֻשְׁכַּב |
מֻשְׁכָּב |
יֻשְׁכַּב |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
- בבניין קל, השורש הזה הוא היחיד שבשם שפועל שלו יש פתח בעה"פ.
|
