קוֹנֵן

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא קונן
שורש וגזרה ק-י-ן, גזרת נע"ו/י
בניין פִּעֵל
  1. התאבל באמצעות שירת קינה, ספד.
    • וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר, וַיֹּאמַר: הַכְּמוֹת נָבָל, יָמוּת אַבְנֵר“ (שמואל ב׳ ג, פסוק לג)
    • וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ“ (שמואל ב׳ א, פסוק יז)
    • ”אָשִׂימָה מְגַמָּתִי לְקוֹנֵן עַל אַגְמֵי מָיִם/ בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצוּם עַל בִרְכוֹת שָׁמַיִם וּבְרַכוֹת מָיִם“ ("רשיות", פתיחה, מאת יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)


מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש קין
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית השמעת דברי יגון וצער
גזרה גזרת נע"ו/י
הופיע לראשונה בלשון המקרא

השורש ק־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ק־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל קוֹנֵן מְקוֹנֵן יְקוֹנֵן קוֹנֵן לְקוֹנֵן
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל