צנף
לערך העוסק בכינוי לצנחן; ראו צנ"ף.
צָנַף א
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | צנף |
שורש וגזרה | צ־נ־ף א |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא כרך סביב.
- לשון המקרא חבש מצנפת.
- עברית חדשה [ספרותי] טלטל.
- ”הזמן הסוֹער צנף את כּוּלנוּ צניפה גדוֹלה.“ (אזכרה שנתאחרה, מאת ברל כצנלסון, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- 1. שורש צ־נ־ף הוראתו: כריכה, קשירה. השוו אכדית: sanāpu - לקשור.
- 2. ייתכן שגזור מ(1), או שהוא גזור מהשם מצנפת.
- 3. כנראה נגזר מפרשנות אחרת לפסוק בישעיה (1).
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהצָנַף ב
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | צנף |
שורש וגזרה | צ־נ־ף ב |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל השמיע קול צניפה (הקול שמשמיע הסוס).
- ”ואמר רב יוסף, אמרי בי רב: סוס שצנף, וחמור שנער, ושברו כלים בתוך הבית - משלמים חצי נזק.“ (בבלי, מסכת קידושין – דף כד, עמוד ב)
גיזרון
עריכה- מופיע בחז"ל במקום נוסף כקול הייחודי לסוס: ”צניף קליה - בר סוסיא.“ (בבלי, מסכת חולין – דף עט, עמוד א)
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: neigh