לערך העוסק בכינוי לצנחן; ראו צנ"ף.

צָנַף א

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא צנף
שורש וגזרה צ־נ־ף א
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא כרך סביב.
    • צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ.“ (ישעיהו כב, פסוק יח)
  2. לשון המקרא חבש מצנפת.
    • ”כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף.“ (ויקרא טז, פסוק ד)
  3. עברית חדשה [ספרותי] טלטל.

גיזרון

עריכה
 1. שורש צ־נ־ף הוראתו: כריכה, קשירה. השוו אכדית: sanāpu - לקשור.
בשפות שמיות אחרות, שורש צ־נ־ף משמש בהוראת: קצה, שוליים, לרוב של בגד. השוו ארמית: צנפה - קצה, גבול. סורית: ܨܸܢܦܬܵܐ (צִנפְּתָא) - שפה, קצה. ערבית: صَنْف (צַנְף) - שפה של בגד. געז: ጽንፍ (צֵנְף) - קצה. לא ברור האם יש קשר בין שני השימושים.
 2. ייתכן שגזור מ(1), או שהוא גזור מהשם מצנפת.
 3. כנראה נגזר מפרשנות אחרת לפסוק בישעיה (1).

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

צָנַף ב

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא צנף
שורש וגזרה צ־נ־ף ב
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל השמיע קול צניפה (הקול שמשמיע הסוס).

גיזרון

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: neigh‏‏‏‏