צָחַקעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צחק
שורש וגזרה צ־ח־ק, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא הגיב לדברי הבל או לדברים חסרי שחר; גיחך למשמע דברים.
    • ”וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ [...] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה [...] וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.“ (בראשית יח, פסוקים יבטו)
  2. לשון המקרא הביע שמחה.[1]
    • ”וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.“ (בראשית יז, פסוק יז)
    • ”וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.“ (בראשית כא, פסוק ו)

מקורעריכה

  • מקראי. השוו לערבית ضَحِكَ (ד'חִךָ), מכאן נוצרה מילת הסלנג ד'אחקה.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: laugh‏‏‏‏

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה

  1. לגבי הפסוקים בבראשית בהקשר של אברהם אודות לידת יצחק, דעת המפרשים היא שכאן "צ-ח-ק" (בנין פעל-קל) בא בהקשר של שמחה (רשי; רמב"ן). "צ-ח-ק" בהקשר של גילוי עריות או עבודה זרה מופיע תמיד בבנין פיעל (ר' צִחֵק).
השורש צחק

השורש צ־ח־ק מגזרת השלמים

נטיות הפעליםעריכה

צ-ח-ק עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָחַק צוֹחֵק יִצְחָק צְחַק לִצְחוֹק
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִצְחִיק מַצְחִיק יַצְחִיק הַצְחִיק לְהַצְחִיק
הֻפְעַל הֻצְחַק מֻצְחָק יֻצְחַק -אין- -אין-
פִּעֵל צִחֵק מְצַחֵק יְצַחֵק צַחֵק לְצַחֵק
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִצְטַחֵק מִצְטַחֵק יִצְטַחֵק הִצְטַחֵק לְהִצְטַחֵק

צִחֵקעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ציחק
שורש וגזרה צ־ח־ק, גזרת השלמים
בניין פִּעֵל
  1. לשון המקרא אמר דברי הבל, אמר דברים חסרי שחר; גיחך.[1]
    • ”וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.“ (בראשית יט, פסוק יד)
  2. לשון המקרא קיים יחסי מין;[2] לעתים שהינם בגדר גילוי עריות[3] או עבודה זרה.[4]
    • ”וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.“ (בראשית כו, פסוק ח)
    • ”וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל [...] בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.“ (בראשית לט, פסוקים ידיז)
    • ”וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.“ (בראשית כא, פסוק ט)
    • ”וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.“ (שמות לב, פסוק ו)

גיזרוןעריכה

  • צורת פועל זו מופיעה בתורה בלבד, ולאחר מכן היא מוחלפת בפועל שיחק, כנראה בפסוק הבא:
”וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק-לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם...“ (שופטים טז, פסוק כה)

מילים נרדפותעריכה

סימוכיןעריכה

  1. "צחק",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6711)
  2. רש"י: "וישקף אבימלך וגו'" - שראהו משמש מטתו. (קטע:רש"י על בראשית כו ח)
  3. רש"י: "מצחק" - ל' ע"א כמו שנא' ויקומו לצחק ד"א לשון גילוי עריות [...] (קטע:רש"י על בראשית כא ט)
  4. רמב"ן על בראשית כא ט.