צחק
צָחַקעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צחק |
| שורש וגזרה | צ־ח־ק, גזרת השלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
מקורעריכה
- מקראי. השוו לערבית ضَحِكَ (ד'חִךָ), מכאן נוצרה מילת הסלנג ד'אחקה.
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: laugh
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אילון גלעד, "צחק, חייך ודחקה כולם היו פעם מילה אחת". הארץ, 13/12/2013
ראו גםעריכה
סימוכיןעריכה
| השורש צחק | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
צִחֵקעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | ציחק |
| שורש וגזרה | צ־ח־ק, גזרת השלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא אמר דברי הבל, אמר דברים חסרי שחר; גיחך.[1]
- לשון המקרא קיים יחסי מין;[2] לעתים שהינם בגדר גילוי עריות[3] או עבודה זרה.[4]
- ”וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.“ (בראשית כו, פסוק ח)
- ”וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל [...] בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.“ (בראשית לט, פסוקים יד – יז)
- ”וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.“ (בראשית כא, פסוק ט)
- ”וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.“ (שמות לב, פסוק ו)
גיזרוןעריכה
- צורת פועל זו מופיעה בתורה בלבד, ולאחר מכן היא מוחלפת בפועל שיחק, כנראה בפסוק הבא:
מילים נרדפותעריכה
- דיבר שטויות, התבדח (1)
- שכב (2)
סימוכיןעריכה
- ↑ "צחק", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6711)
- ↑ רש"י: "וישקף אבימלך וגו'" - שראהו משמש מטתו. (קטע:רש"י על בראשית כו ח)
- ↑ רש"י: "מצחק" - ל' ע"א כמו שנא' ויקומו לצחק ד"א לשון גילוי עריות [...] (קטע:רש"י על בראשית כא ט)
- ↑ רמב"ן על בראשית כא ט.