צחק
צָחַק
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צחק |
| שורש וגזרה | צ־ח־ק, גזרת השלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
מקור
עריכה- מקראי. השוו לערבית ضَحِكَ (צַ'חִךַ).
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אילון גלעד, "צחק, חייך ודחקה כולם היו פעם מילה אחת". הארץ, 13/12/2013
ראו גם
עריכהסימוכין
עריכה| השורש צחק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
צִחֵק
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | ציחק |
| שורש וגזרה | צ־ח־ק, גזרת השלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא אמר דברי הבל, אמר דברים חסרי שחר; גיחך.[1]
- לשון המקרא קיים יחסי מין;[2] לעתים שהינם בגדר גילוי עריות[3] או עבודה זרה.[4]
- ”וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.“ (בראשית כו, פסוק ח)
- ”וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל [...] בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.“ (בראשית לט, פסוקים יד–יז)
- ”וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.“ (בראשית כא, פסוק ט)
- ”וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.“ (שמות לב, פסוק ו)
גיזרון
עריכהמילים נרדפות
עריכה- דיבר שטויות, התבדח (1)
- שכב (2)
סימוכין
עריכה- ↑ "צחק", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6711)
- ↑ רש"י: "וישקף אבימלך וגו'" - שראהו משמש מטתו. (קטע:רש"י על בראשית כו ח)
- ↑ רש"י: "מצחק" - ל' ע"א כמו שנא' ויקומו לצחק ד"א לשון גילוי עריות [...] (קטע:רש"י על בראשית כא ט)
- ↑ רמב"ן על בראשית כא ט.