צְחוֹקעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צחוק
הגייה* tschok
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ח־ק
דרך תצורה משקל קְטוֹל
נטיות
 
אדם בהתקף צחוק
  1. לשון המקרא מבע של שמחה [1] או לעג,[2] בו הפה מתעקל כלפי מעלה, ומפיק עיצור גרוני חוכך.
    • ”וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.“ (בראשית כא, פסוק ו)
    • ”כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג מִרְבָּה לְהָכִיל.“ (יחזקאל כג, פסוק לב)

גיזרוןעריכה

  • המילה משותפת למספר לשונות שמיות, אך עברה בכל שפה מעתקים פונטיים אחרים. למשל: בערבית ضِحْك‎ (צִ'חְךְּ), באמהרית saḳ) ሳቅ), בארמית גחך וגם חוכא, באכדית: ṣiāḫu[3]

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

סימוכיןעריכה