חוכא

חוּכָא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חוכא
הגייה*	khukha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־י־ך
דרך תצורה
נטיות

1. לשון חז"ל [ארמית] צחוק

   • ”ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא“ (בבלי, מסכת ברכות – דף ט, עמוד ב)

גיזרון

• מפרוטו־שמית: צֿ־ח־ך (למשל בערבית)‏ ←‏ מארמית: עַחֵךְ (חילופי צ־ע מהאות הפרוטו־שמית ḍ)‏ ←‏ אַחֵךְ (התערערות הגרוניים^{[דרוש מקור]})‏ ←‏ הבנת המילה כשורש ח־ו־ך בבניין הפעיל‏
• דבר אחר, נשילת ה־ג' התחילית מן גְּחוּךְ. כראיה, הצירוף ”פֶּן נִהְיֶה לָבוּז“ (בראשית לח, פסוק כג) מתורגם כ ”דִּלְמָא נְהֵי חוֹךְ“ ע"י אונקלוס, וכ ”דִילְמָא נֶהֱוֵי לִגְחוּךְ“ בת"י.

צירופים

• חוכא ואיטלולה