צהבו פניו
צָהֲבוּ פָּנָיו
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צהבו פניו |
| הגייה* | tsahavu panav |
| חלק דיבר | פועל |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | ביטוי |
| נטיות | נ׳ צָהֲבוּ פָּנֶיהָ, ר׳ צָהֲבוּ פְּנֵיהֶם |
- פניו נהיו קורנות, שמחות וזוהרות.
- "שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה רצונך סעוד אצלי אמר לו הן צהבו פניו של רבי" (חולין ז ב).
- ”לא היו ימים מועטים וחזר לוי בשלום לביתו, וכיון שראה את ביילא צהבו פניו משמחה. ידע את ערכו של החומר היקר הזה שלפניו, ונתן דעתו עליו לעשותו כלי נאה.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מן התלמוד.