פשח

פָּשַׁח

לשון המקרא ביקע, ניתק.
- ”דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ“ (איכה ג, פסוק יא)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא. פעלים משורש פ־שׁ־ח מופיעים גם בארמית ובסורית בהוראה דומה, בעיקר בהקשר לענפי אילן. בנוסף, בארמית המילה "פישחא" משמעותה ענף.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פשׁח
הגייה^*	peshach
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־שׁ־ח
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ פְּשָׁחִים; פֶּשַׁח־, ר׳ פִּשְׁחֵי־