עֲרִירִיעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ערירי
הגייה* ariri
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ע־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ עֲרִירִיִּים; נ׳ עֲרִירִית, נ"ר עֲרִירִיּוֹת
  1. בודד; חסר משפחה וקרובים.
    • ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר“ (בראשית טו, פסוק ב)
    • ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה, חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.“ (ויקרא כ, פסוק כ)
    • ”כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה“ (ירמיהו כב, פסוק ל)
    • אדם ערירי זה מתגורר לבדו בבית האבות ואיש אינו בא לבקרו.

גיזרוןעריכה

פרשנים מפרשיםעריכה

  • מנחם בן סרוק רבו של רש"י: לשון ער-יורש ממשיך דרך (ער ועונה מלאכי ב) ע־ר־ר ללא יורש.
  • רש"י: לשון חורבן כמו ערה ועִרְעֵר. ("ערו ערו עד היסוד בה" תהלים. "ער ועונה" הנ"ל גם כן כך)
  • אבן עזרא ורש"ר הירש: מוספית יו"ד לתואר עַרְעָר עַרָר -עזוב בודד.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה