ערירי

עֲרִירִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ערירי
הגייה^*	ariri
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ע־ר־ר
דרך תצורה
נטיות	ר׳ עֲרִירִיִּים; נ׳ עֲרִירִית, נ"ר עֲרִירִיּוֹת

בודד; חסר משפחה וקרובים.
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר“ (בראשית טו, פסוק ב)
- ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה, חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.“ (ויקרא כ, פסוק כ)
- ”כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה“ (ירמיהו כב, פסוק ל)
- אדם ערירי זה מתגורר לבדו בבית האבות ואיש אינו בא לבקרו.

מנחם בן סרוק רבו של רש"י: לשון ער-יורש ממשיך דרך (ער ועונה מלאכי ב) ע־ר־ר ללא יורש.
רש"י: לשון חורבן כמו ערה ועִרְעֵר. ("ערו ערו עד היסוד בה" תהלים. "ער ועונה" הנ"ל גם כן כך)
אבן עזרא ורש"ר הירש: מוספית יו"ד לתואר עַרְעָר עַרָר -עזוב בודד.