|
השורש ע־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
| ע־ל־ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
עָלָה
|
עוֹלֶה
|
יַעֲלֶה
|
עֲלֵה
|
לַעֲלוֹת
|
| נִפְעַל
|
נַעֲלָה
|
נַעֲלֶה
|
יֵעָלֶה
|
הֵעָלֵה
|
לְהֵעָלוֹת
|
| הִפְעִיל
|
הֶעֱלָה
|
מַעֲלֶה
|
יַעֲלֶה
|
הַעֲלֵה
|
לְהַעֲלוֹת
|
| הֻפְעַל
|
הֹעֲלָה
|
מֹעֲלֶה
|
יֹעֲלֶה
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
עִלָּה
|
מְעַלֶּה
|
יְעַלֶּה
|
עַלֵּה
|
לְעַלּוֹת
|
| פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
מְעֻלֶּה
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְעַלָּה
|
מִתְעַלֶּה
|
יִתְעַלֶּה
|
הִתְעַלֵּה
|
לְהִתְעַלּוֹת
|
- הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
- בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
|
ערך בוויקיפדיה: עילוי נשמה