| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
סילון
|
| הגייה* |
silon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ סִילוֹנוֹת
|
סילון מים
- לשון חז"ל כלי ארוך וחלול העשוי להוביל נוזל.
- ”מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה ד)
- ”...וְאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִין, וְסִילוֹנוֹת, אַף עַל פִּי כְפוּפִין אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין...“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ג)
- ”כֵּיצַד, מֵבִיא סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר, וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם.“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק ו, משנה ח)
- "יותר על כן אמרו לא יניח פיו על פי הסילון וישתה מפני סכנת נפשות" (תוספתא עבודה זרה פרק ו הלכה ו)
- לשון חז"ל נוזל, גז או אש, המתפרץ בקו ישר.
- לשון חז"ל מיוונית: solen) σωλην) – תעלה.
