קיטור
קִיטוֹרעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קיטור |
| הגייה* | kitor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־ט־ר |
| דרך תצורה | משקל קִיטוֹל |
| נטיות | קִיטוֹר־ |
.jpg)
- לשון המקרא מים במצב צבירה גזי; האדים העולים מן המים כאשר הם רותחים.
- "[...] והשלישי, הוא החכם הנודע וואאט הענגלי, הממציא הראשון את כלי הקיטור (דאמפף מאשינע) בשנת 1775 בארץ ענגלאנד [...]." ("המליץ", 20 ביוני 1861, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.“ (בראשית יט, פסוק כח)
- ”אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ.“ (תהלים קמח, פסוק ח)
גיזרוןעריכה
- במקרא 'עשן שרפה', מן קטר. מקביל לארמית עטר.[1] (גם קטר [2]). אכדית: qutru 'עשן', אוגריתית qṭr 'עשן'.[3]
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: קיטור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קיטור |
- סיווג קונקורדנציוני: S 7008TWOT 2011bGK 7798