ספגניה

סֻפְגָּנִיָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סופגנייה
הגייה^*	sufganiya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־פ־ג
דרך תצורה	ספגן + ־ִיָּה
נטיות	ר׳ סֻפְגָּנִיּוֹת

סופגניות בצלחת, האחת שלמה והשנייה חצויה.

מאכל עגול העשוי בצק ומטוגן בשמן עמוק. סופגנייה שנהוג לאכלה בחנוכה מצופה אבקת סוכר וממולאת בדבר מה, כגון ריבה או שוקולד.
- ”יְמֵי הַחֲנֻכָּה חֲנֻכַּת מִקְדָּשֵׁנוּ, / בְּגִיל וּבְשִׂמְחָה מְמַלְּאִים אֶת לִבֵּנוּ, / לַיְלָה וָיוֹם סְבִיבוֹנֵנוּ יִסֹּב, / סֻפְגָּנִיּוֹת נֹאכַל בָּם לָרֹב.“ (יְמֵי הַחֲנֻכָּה, מאת אברהם אברונין בזֶמֶרֶשֶׁת)
- בחג האחרון אכלתי יותר מדי סופגניות ועליתי במשקל.
- במסיבת החנוכה חילקו סופגניות חינם אין כסף.
- בארצות הברית אוכלים תושבים רבים סופגניות לארוחת בוקר.

גיזרון

המילה סֻפְגָּן מופיעה במשנה ובתלמוד וגזורה מספוג. למשל: ”הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאֶסְקִרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְדֻמָּע, פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה; עִסָּה שֶׁתְּחִלָתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה; תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִיּן, תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִיּן וְסוֹפָהּ עִסָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ה). עובדיה מברטנורא בפירושו כותב: "הסופגנים - לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פירוש אחר: רקיקים דקים. תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין".

מתוך המילה המשנאית, חידש דוד ילין את המילה סופגנייה. היא הופיעה לראשונה בתרגומו משנת תרנ"ז לספר "המוכיח מִוֵקְפִילְד" (עמ' 77) מאת אוליבר גולדסמית': "כי בהעשות הסופגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן", ומאוחר יותר בתרגומו ל"ספורי אלף לילה ולילה" משנת תרע"ב (עמ' 30): "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". בהערה שם נכתב: "מיני מאפים רכים".^[1]

מצורת הרבים נגזרה צורת היחיד הרווחת סֻפְגָּנִיָּה. האקדמיה ללשון העברית גזרה בתחילה את צורת היחיד "סֻפְגָּנִית". למשל, במלון האקדמיה למונחי המטבח משנת תרצ"ח (1938) מופיע "סֻפְגָּנִית" כתרגום ל־"doughnut". כן מופיע שם "סֻפְגָּן" כתרגום ל־"fancy cake".