סדין

סָדִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סדין
הגייה^*	sadin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־ד־ן
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	ר׳ סְדִינִים; סְדִין־, ר׳ סְדִינֵי־

סדין כחול

לשון המקרא יריעת בד הנפרשת על מזרן או מיטה.
- ”...וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלׂשִׁים חֲלִפוֹת בְּגָדִים“ (שופטים יד, פסוק יב)
- ”וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים.“ (ישעיהו ג, פסוק כג)
- ”סָדִין עָשְׂתָּה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.“ (משלי לא, פסוק כד)
- ”הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ; וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ה)
- ”הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה; פֵּרְסוּ לוֹ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט.“ (משנה, מסכת יוצא – פרק ג, משנה ו)
- ”פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפֵּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף – פְּסוּלָה; אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק א, משנה ג)
- ”שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן – הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה, טָמֵא מִדְרָס; לְוִילוֹן, טָמֵא טְמֵא מֵת; וְשֶׁל צוּרוֹת, טָהוֹר מִכְּלוּם.“ (משנה, מסכת כלים – פרק כד, משנה יג)

גיזרון

המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל ארמית: סְדִינָא; אכדית: saddinu – בגד; ערבית: سـِدن (סִדְן) – צעיף.^[1]
יוונית עתיקה, סִינְדוֹן σινδών בהוראת "יריעת בד" . תיבת "סינדון" היוונית הושאלה מן המילה במצרית תיכונה -"שׁ-נְדט" šnḏwt , (עד הכבוש היווני-רומי=)בהוראת "יריעת מותניים מלכותית" . מופיע כמונח מושאל בהוראת "מגן".
סורית, סדוֹנא ܣܕܘܢܐ .
קופטית, שׁנתו ϣⲛ̄ⲧⲱ.