צָעִיף

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צעיף
הגייה* tsa'if
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ע־ף
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ צְעִיפִים
 
אישה לובשת צעיף
  1. פריט לבוש הנלבש מסביב לצוואר או לראש למטרת חימום, אופנה וכו'.
    • ”וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.“ (בראשית כד, פסוק סה)
    • ”ולבושה היא בגדי שבת ויום-טוב, ומקושטת היא, ונושׂאת על ראשה צעיף משונה בעל פסקיות וקשוּרים רבים וארוכים מאד, ובעלי גוָנין שונים.“ (גלגולו של נגון, מאת יצחק ליבוש פרץ, בפרויקט בן יהודה)
    • בימים החורפיים לבשתי כל יום צעיף.

גיזרון

עריכה

מקור המילה במקרא.

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: צעיף
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צעיפים