סגלה

סְגֻלָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סגולה
הגייה*	sgula
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־ג־ל א
דרך תצורה	משקל קְטֻלָּה
נטיות	ר׳ סְגֻלּוֹת; סְגֻלַּת־, ר׳ סְגֻלּוֹת־

1. לשון המקרא אוצר של חפצים יקרי ערך, דבר בעל ערך.

   • ”וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי“ (דברי הימים א׳ כט, פסוק ג)
   • ”וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים.“ (שמות יט, פסוק ה)

2. לשון ימי הביניים תכונה, בדרך כלל טובה שיש בה יתרון.

   • זולת בלשון הקודש לבדו דיש לו סגולה מיוחדת לאומתינו שיוצאין בו בקריאתו אף שאינו מבין בו. (ר' אליעזר סג"ל, יד המלך, הלכות קריאת שמע, פרק ב הלכה י)

3. לשון ימי הביניים חפץ או מעשה המביאים מרפא, מזל טוב וכל דבר שחפצים בו. מה שמביא לתוצאה בדרך על טבעית על פי אמונה דתית או מסורת.

   • סגולה בדוקה להפקד בבנים זכרים: להשתטח על 3 קברות צדיקים.
   • צמח הדודאים הינו תרופה וסגולה להריון.

גיזרון

1. במקור 'רכוש יקר, אוצר' (משמע 1), מקביל לאכדית: sikiltu -'רכוש', מן sakālu - 'רכש'. יש המקבילים שורש ס־ג־ל לשורש ס־ג־ר.
2. דרך השימוש 'עם סגולה' במקרא (עם שהוא אוצר יקר) שגם קיים באכדית, המילה רכשה את המשמע 'דבר עם תכונה מיוחדת' ומשם 'תכונה מיוחדת' (משמע 2).

• משמע השורש ס-ג-ל הוא גזירה לאחור מהמילה סגולה במובן 'תכונה מיוחדת': מסוגל (=שיש לו סגולה, תכונה מיוחדת), סיגל, הסתגל.

צירופים

• עם סגולה
• יחיד סגולה

נגזרות

• סגולי

תרגום

• אנגלית:
  1. thing of value‏, treasure‏‏‏‏
  2. virtue‏, characteristic‏, property
  3. talisman‏, periapt‏‏‏‏
• יוונית: ἀρετή‏‏‏‏ (תעתיק: aretḗ) (2)

ראו גם

• סגל
• קמע (3)