- גָּמַל לְעוֹשֶׂה רָעָה כִּשְׂכָרוֹ.
- ”לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.“ (ויקרא יט, פסוק יח)
- ”לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת“ (יחזקאל כד, פסוק ח)
- ”אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה, נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה; נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו“ (נחום א, פסוק ב)
- "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ / וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה / נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ / מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה" (מעוז צור)
- ”וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! / נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן / עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן“ (עַל הַשְּׁחִיטָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- מן המקרא.
- מקבילות בשפות שמיות: ערבית: اِنْتَقَمَ (אִנְתַקַמַ) - לנקום, להעניש. ארמית: נָקִם - לנקום. אתיופית: ቂም (קַם) - טינה, שנאה.
השורש נקם
|
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
נָקַם
|
נוֹקֵם
|
יִקֹּם
|
נְקֹם
|
לִנְקֹם
|
נִפְעַל
|
נִקַּם
|
נִקָּם
|
יִנָּקֵם
|
הִנָּקֵם
|
לְהִנָּקֵם
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
הֻקַּם
|
מֻקָּם
|
יֻקַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
נִקֵּם
|
מְנַקֵּם
|
יְנַקֵּם
|
נַקֵּם
|
לְנַקֵּם
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַקֵּם
|
מִתְנַקֵּם
|
יִתְנַקֵּם
|
הִתְנַקֵּם
|
לְהִתְנַקֵּם
|
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
| |
|
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
ניקם
|
שורש וגזרה |
נ־ק־ם
|
בניין |
נִפְעַל
|
- לשון המקרא נִגְמַל לוֹ כִּשְׂכָרוֹ.
- ”וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ-נָקֹם יִנָּקֵם.“ (שמות כא, פסוק כ)
- גָּמַל לַאֲחֵר כִּשְׂכָרוֹ.
- ”כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה; וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם.“ (יחזקאל כה, פסוק טו)
- ”וּמִי זֶה קְרָאַנִי בְּהִנָּקְמִי מִן/ מְעַוֵּל, לְבַד כִּי-אִם מְעַוֵּל, מֵרָע“ (הֲרֶשַׁע אֲנִי?, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
המילה בבניין נפעל (כמו נִנְקַם) ומשמשת בשתי משמעויות גם כצורה רגילה של נפעל וגם במובן פעל.
השורש נקם
|
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
נָקַם
|
נוֹקֵם
|
יִקֹּם
|
נְקֹם
|
לִנְקֹם
|
נִפְעַל
|
נִקַּם
|
נִקָּם
|
יִנָּקֵם
|
הִנָּקֵם
|
לְהִנָּקֵם
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
הֻקַּם
|
מֻקָּם
|
יֻקַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
נִקֵּם
|
מְנַקֵּם
|
יְנַקֵּם
|
נַקֵּם
|
לְנַקֵּם
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַקֵּם
|
מִתְנַקֵּם
|
יִתְנַקֵּם
|
הִתְנַקֵּם
|
לְהִתְנַקֵּם
|
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נקם
|
הגייה* |
nakam
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
נ־ק־ם
|
דרך תצורה |
משקל קָטָל
|
נטיות |
ר׳ אין. נס׳ נְקַם־
|
- שילום גמולו הרע בעבור מעשהו הרע. בדר"כ לאחר זמן והצטברות איבה וכעס.
- ”לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם..אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם“ (דברים לב, פסוקים לה – מא)
- ”וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית“ (ויקרא כו, פסוק כה)
- ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים“ (שופטים טז, פסוק כח)
- בעבר נהגו יחידות צבאיות לבצע מעשי נקם בתגובה לפיגועים, כיום כבר לא מכנים זאת כך.
השורש נקם
|
השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־ק־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
נָקַם
|
נוֹקֵם
|
יִקֹּם
|
נְקֹם
|
לִנְקֹם
|
נִפְעַל
|
נִקַּם
|
נִקָּם
|
יִנָּקֵם
|
הִנָּקֵם
|
לְהִנָּקֵם
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
הֻקַּם
|
מֻקָּם
|
יֻקַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
נִקֵּם
|
מְנַקֵּם
|
יְנַקֵּם
|
נַקֵּם
|
לְנַקֵּם
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַקֵּם
|
מִתְנַקֵּם
|
יִתְנַקֵּם
|
הִתְנַקֵּם
|
לְהִתְנַקֵּם
|
- בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.
| |
|