2. ראו בסעיף הקודם. משמעות המילה שם עמומה; יש שפירשו בהוראת: קנאה, תשוקה.[1] אחרים פירשו: "יגון".[2] רש"י פירש: "העלה לבו טינא- נימוק, מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי". נראה שפירש "טינא" - טיט ע"פ הארמית (ראו טין).
בכתב יד ליידן של הירושלמי, מופיע הביטוי "מפני טינת המינים" (ירושלמי ברכות א,ה) שתוקן ל"טעונת המינים".
בשאילתות דרב אחאי מופיע הסיפור בנוסח מעט שונה: "מעשה באדם אחד, ונתן בן צוציתה שמיה, שנתן עיניו באשה אחת, אשת איש וחנה שמה, והעלה בלבו לטנפה ושיגר לה זהב וכסף לשכב אצלה ולא קיבלה, ומרוב תאוותו נפל בחולי וחלה ימים רבים..." (שאילתא מב).
ערך בוויקיפדיה: טינה