קנאה
קִנְאָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קנאה |
| הגייה* | kin'a |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ק־נ־א, גזרת נל"א |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ קְנָאוֹת; קִנְאַת־, ר׳ קִנְאוֹת־ |
- התייחסות רגשית שלילית של פרט לאחר כבעלים של טובין נתפש כבעל ערך חיובי. מצוקה וכעס עצמי שאדם חש כאשר הוא מרגיש נחות לעומת זולתו והנו בעל רצון לשפר את מעמדו (להבדיל מקיפוח, כאשר הזולת הנו קבוצה גדולה והאדם הוא חלק מתוך מיעוט).
- במשך עבודתו במוסך לעתים חש קנאה בבעליהן של המכוניות הנוצצות אשר הגיעו לתיקון.
- "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה" (איוב ה, ב)
- "קנאת סופרים תרבה חכמה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כא, עמוד א)
- כעס שאדם חש כלפי זולתו בעקבות דבר הנמצא בבעלות הזולת (רכוש, מעלה או בן זוג). במקרה זה, המקנא מרגיש כשווה ביכולותיו למושא קנאתו, אך מצר על דבר מה אשר הזדמן דווקא לאחר.
- אף על פי שהיה זה הוא אשר נפרד מחברתו, חש קנאה כאשר החלה לצאת עם אחרים.
- "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם" (ישעיהו יא, יג)
- דבקות עזה בדבר שהנו אהוב או בעל חשיבות עליונה לאדם מסוים.
- לחברי מתתיהו קנאה עזה לשערו, הוא מקפיד לטפחו ואינו מרשה לאיש לגעת בו.
- "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (שיר השירים ח, ו)
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכה- צרות עין (2)
- קנאה בין שוים (2)
- קנאה חיצונית (2)
- קנאה פנימית (1)
ניגודים
עריכהתרגום
עריכה
|
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: קנאה |
 ציטוטים בוויקיציטוט: קנאה |
| השורש קנא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|