נִמּוּסעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נימוס
הגייה* nimus
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־מ־ס
דרך תצורה משקל קִטּוּל
נטיות ר׳ נִימוּסִים (גם: נִמוּסִין)
  1. לשון חז"ל התנהגות על פי הכללים המקובלים.
    • ”הַמָּשָׁל אוֹמֵר, אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיהָ.“ (שמות רבה, פרשה מז, סימן ה)
    • הנימוס מחייב לתת לגברת לעבור לפניך
  2. התנהגות המתחשבת באחרים .
    • שכשמשתעלים מניחים מתוך נימוס את כף היד על הפה.
  3. בשיחה, שימוש בביטויים ומילים המכבדים את הזולת.
    • הילד נהג בנימוס, לא שכח "בבקשה" ו"תודה".

גיזרוןעריכה

  • מיוונית: nomos) νομος) – מנהג, מסורת, חוק. כשנקלטה המילה בעברית, חל בה שינוי פונטי האופייני לעברית. במקום שתי התנועות הגבוהות האחוריות המקוריות o-o, חלה בעברית דיסימילציה (בידול) והתקבלה תנועה גבוהה קדמית i, בדומה למה שקרה במילים תיכון (מלכתחילה תוֹכוֹן) וחיצון (מלכתחילה חוּצוֹן).

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה