|
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני.
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
| י־שׁ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
יָשַׁב
|
יוֹשֵׁב
|
יֵשֵׁב
|
שֵׁב
|
לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב
|
| נִפְעַל
|
נוֹשַׁב
|
נוֹשָׁב
|
יִוָּשֵׁב
|
הִוָּשֵׁב
|
לְהִוָּשֵׁב
|
| הִפְעִיל
|
הוֹשִׁיב
|
מוֹשִׁיב
|
יוֹשִׁיב
|
הוֹשֵׁב
|
לְהוֹשִׁיב
|
| הֻפְעַל
|
הוּשַׁב
|
מוּשַׁב
|
יוּשַׁב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
יִשֵּׁב
|
מְיַשֵּׁב
|
יְיַשֵּׁב
|
יַשֵּׁב
|
לְיַשֵּׁב
|
| פֻּעַל
|
יֻשַּׁב
|
מְיֻשַּׁב
|
יְיֻשַּׁב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַשֵּׁב
|
מִתְיַשֵּׁב
|
יִתְיַשֵּׁב
|
הִתְיַשֵּׁב
|
לְהִתְיַשֵּׁב
|
|
