צָרָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צרה
הגייה* tsa-ra
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ צָרוׂׂת, צַרַת־
  1. עניין רע, רעה הבאה על אדם, מצב בעייתי המתמשך לאורך זמן וגורם לאי-נחת ולתחושת מצוקה.
    • "אכן עת צרה היא לארצנו ולעם אלהינו, וגם מלכנו האדיר חרד הפעם ויבהל את צבאותיו לשים משמר על חופי הים." (דון קישוט בתרגומו של חיים נחמן ביאליק)
    • "לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם, הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם." (שופטים י' 14).
    • האמריקאים מדליפים ידיעות על צרות צפויות.
    • אם באה צרה על אדם - יפשפש במעשיו, ואם באה צרה על הישוב והציונות - עלינו לפשפש במעשי המנהיגים.
  2. כינוי שאישה מכנה אישה אחרת הנשואה לאותו בעל.
    • " וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" ( שמואל א' 6)
    • הנאשמת ברצח צרתה זוכתה מחוסר ראיות.

גיזרון

עריכה
  • לשון המקרא.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה


השורש צרר

השורש צ־ר־ר שייך בחלק מנטייתו לגזרת הכפולים ובחלקו האחר לגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

עריכה
צ־ר־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צַר או צָרַר צוֹרֵר יִצְרֹר צְרֹר לָצֹר או לִצְרֹר
נִפְעַל
הִפְעִיל הֵצֵר מֵצֵר יָצֵר הָצֵר לְהָצֵר
הֻפְעַל הוּצַר מוּצַר יוּצַר -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִצְטָרֵר מִצְטָרֵר יִצְטָרֵר הִצְטָרֵר לְהִצְטָרֵר