משיחה
מְשִׁיחָה א עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | משיחה |
הגייה* | meshikha |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | מ־שׁ־ח |
דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
נטיות | ר׳ מְשִׁיחוֹת; מְשִׁיחַת־, מְשִׁיחוֹת־ |
- לשון חז"ל יציקת שמן קודש על ראש אדם כדי לחונכו לכהונה או למלכות או על חפץ כדי לקדשו.
- ”ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה.“ (בבלי, מסכת כריתות – דף ה, עמוד ב).
- מריחת שמן, חומר סיכה, צבע וכדומה.
- ”ובימות החול מכרו בביתה זפת למשיחת אופני עגלות.“ (נהרים, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”ובשעת משיחת הבית היתה פרסקא מטנפת את פניו בסיד, כדי שיהיה מוכרח לנקות את עצמו שעה רצופה.“ (חברבר החצרוני, מאת שלום עליכם, תרגום: י"ד ברקוביץ, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון עריכה
- מן מ-שׁ-ח, מָשַׁח (מָרַח).
מילים נרדפות עריכה
- סיכה (2)
ראו גם עריכה
מְשִׁיחָה ב עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | משיחה |
הגייה* | meshikha |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | מ־ש־ח |
דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
נטיות | ר׳ מְשִׁיחוֹת; מְשִׁיחַת־, מְשִׁיחוֹת־ |
- לשון חז"ל פתיל או חוט חזק, עשוי משניים־שלושה חוטים דקים יותר שזורים יחד.
- "כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלנסאות של ארז ארכין וקנים ועצי שמן ונערת של פשתן וכורך במשיחה." (משנה ראש השנה ב ג).
- "הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הַגָּדֵל בַּיָּם וְחִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא." (משנה כלים יז יג)
- "הנח את המשיחה על קצה החבל בצורת לולאה הפונה כלפי מטה." (רב חובל זאב הים, חבלים וקשרים. החבל הימי ישראל, 1944)
- לשון ימי הביניים מדידה.
גיזרון עריכה
- מן מ-שׁ-ח, מָשַׁח (מָדַד).
- האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
צירופים עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: twine