מרשעת

לערך העוסק בתואר לנקבה מְרֻשַּׁעַת; ראו לשון זכר מְרֻשָּׁע.

מִרְשַׁעַת

לשון המקרא אשה שמעשיה רעים לרוב. שתכונתה להרע בזדון לב.
- ”כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית יְהוָה עָשׂוּ לַבְּעָלִים.“ (דברי הימים ב׳ כד, פסוק ז)
- "פָּגַשׁ חָכָם בַּחֲכָמָה / אָהַב הַתָּם אֶת הַתְּמִימָה / וְהָרָשָׁע בְּתוֹר אִשָּׁה / תָּפַס מִרְשַׁעַת אֲיֻמָּה" (ארבעה אחים, מאת נעמי שמר)
- ”ואם ניסה אדם לומר: "יהושע־נתן, הלא יש לך אשה מרשעת; למה לא תיפטר ממנה?" היה מתגרד במצחו וברקתו והיה משיב: מה שייך, מרשעת, כל הנשים שיש להן בעל עשיר כמוני ו"מונחות כל ימיהן תשע אמות באדמה" צועקות ללחם ו"ממלחות" הן את טענותיהן באיזו קללות.“ (בינתיים, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)

↑ ראו בפירוש רד"ק תואר וכן ”וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת“ (יהושע טז, פסוק ט) בחיריק ה־מ' והוא תואר או החיריק מקום שורוק והוא פעול מבניין הפעיל