כלבתא

כְּלַבְתָּא (או:כַּלְבְּתָא)

לשון חז"ל כינוי גנאי לאישה מרושעת.
- ”וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ (נחמיה ב, פסוק ו) מאי שגל אמר רבה בר לימא משמיה דרב כלבתא“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף ד, עמוד א)
- ”כלבתא! לא די שהיא מעבדת את ה"שריצה" בפרך, עוד היא מכה אותה מכות מות. צער בעלי-חיים...“ (מאחורי הגדר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

מארמית: כַּלְבְּתָא – כלבה. ההגייה הרווחת היא בהברה אשכנזית (קלפטע).

כלבתא היא שם כולל לכלבה וגם ללביאה כמובא בילקוט שמעוני "אמר ליה הבאת לי חלב כלבתא אמר ליה מה איכפת לך ותהיה לך רפואה ועוד לביאה כלבא קורין לה." (ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשכא)